The Rainbows Bridge "מעבר הקשת"
עברית שפה קשה, גם בכל הנוגע לחתולים.
אז – קשה מאד לומר בעברית – "אובדן של חתול יקר" – זה בעצם לא אומר הרבה….
אולי יותר פשוט לתרגם את הקטע המרגש שכתב אוהב חיות אנונימי, ואז נבין כולנו במה מדובר: (תרגום חופשי)
בגן העדן ישנו מקום הנקרא "מעבר הקשת" (Rainbows bridge).
כאשר חיה שהיתה קרובה במיוחד לאדם כלשהו , הולכת לעולמה, היא מיועדת למקום זה.
יש שם גבעות ועמקים מלאי יופי וכל החברים המיוחדים שלנו משחקים שם באושר רב יחדיו.
יש שפע של אוכל , מיים ושמש ולכולם נעים ונוח.
כל החיות שהיו חולות וזקנות מקבלות חזרה את בריאותן וכל מי שנפגע ונפצע – מתרפא והופך לשלם, בדיוק כמו שאנחנו זוכרים אותם מהימים הנהדרים .
החיות מאושרת ומרוצות . רק דבר אחד חסר להם – כל אחד ואחת מתגעגע למישהו המאד מיוחד שהוא היה
צריך להשאיר מאחור , כאשר הוא עבר לגן העדן.
כל החיות מאושרות יחדיו, ויום אחד מגיע ואז אחד מהם מסתכל לפתע למרחק. הוא כולו ציפייה דרוכה ואז הוא
מתחיל לרוץ במהירות הולכת וגוברת .
כן – האדם שלו הגיע וכאשר שניהם נפגשים האיחוד ביניהם מרגש מאין כמוהו!
הם לא ייפרדו שוב לעולם!
הידיים שוב מלטפות את הראש האהוב, והמבט לתוך העיניים המדהימות של החיה הוא שוב אותו מבט, שכל כך
הרבה זמן עבר מאז שהוא כבר לא בחייו של האדם, אך לעולם לא נשכח מליבו!
ואז – הם חוצים את מעבר הקשת יחדיו…
"מעבר הקשת" הוא ביטוי מאד נפוץ באנגלית ומסמן יותר מכל את הקשר ההדוק שנוצר בין חיה מסויימת והאדם שאיתה.
במקרה שלנו, אתייחס לחתולים – יש להם דרך מיוחדת לחדור לליבנו ולהשאר בו חקוקים לעד.
אף אחד מאיתנו איננו יודע איך זה קורה, אבל – אנחנו נקשרים לחתול זה או אחר במהלך חיינו, בצורה עמוקה כל כך,
הרבה יותר מאשר נקשרנו לחיות אחרות.
אין לכך הסברים מדעיים, רק ההרגשה הזאת בלב, שהחתול הזה הוא חבר הנפש שלך. החבר הטוב והקרוב, שעושה לך
את החיים ליפים יותר.
הרגעים המשותפים, בהם החבר הזה מקשיב לפחדיך, נמצא שם כאשר אתה לבדך , אוהב לשבת בחיקך ולהתכרבל איתך
בלילה או על הכורסא – גם כאשר אתה לא בשיאך , גם כאשר אתה מרגיש בודד ואולי חולה ואומלל.
ואז- הוא יהיה שם תמיד בשבילך – לתת לך את האפשרות לשפוך את ליבך , או סתם ללטף אותו וכך להירגע.
פוגי, החתול שלי , היה בדיוק כך עבורי – במשך למעלה מעשר שנים , הוא היה חבר הנפש שלי.
חתולים רבים דרכם הצטלבה בשלי, במשך שנים אלו, ואילו פוגי , היה היחיד , שהצליח לחדור מעבר לעור העבה והקשוח שלי. הוא כבש את ליבי לחלוטין והפך להיות הילד שלי, חבר הנפש.
הקשר בינינו חרג מקשר בין חיה ואדם – הוא היה קשר נפשי עמוק וממשי.
בכל פעם , בה נשכבתי במיטה , הוא הגיע והתכרבל לצידי ובדיוק במקום שהיה נחוץ לי כל כך כדי לרפא אותי.
כאב בטן, כאב ראש או חרדה ופחד – הגרגור האוהב של פוגי במשך כמה דקות – והרגשתי שיש לי עדיין תקווה.
הוא תמיד ידע מתי אני זקוקה לו והוא לעולם לא אכזב – תמיד היה שם עבורי.
את כל הקשיים במשך השנים האלו שהיו לנו יחד, הוא עבר איתי ועזר לי כל כך.
הוא היה בשבילי המלאך השומר – תמיד היה לצידי , בטוב וברע ונתן לי את כל כולו , באהבה ללא סייגים.
אין לי כל ספק, שהוא נשלח אליי , כדי לעזור לי לראות את הטוב ולהתמודד עם כל הקשיים .
הוא תמיד חיכה לי כאשר חזרתי במכוניתי הביתה , ואם התמהמתי מעט – הוא פשוט עמד לצד המכונית וקרא לי להכנס הביתה יחד איתו.
הוא אהב אותי והרגשתי זאת בכל רגע , והחזרתי לו אהבה מלאה .
אין לי כל ספק, שפוגי היה אחד ויחיד ומיוחד .
יום אחד, בדיוק לפני שבוע ימים, הוא פשוט ישב בזרועותיי , כמו תמיד, ואז בלי כל אזהרה או סימנים מוקדמים – הוא איבד הכרתו , התמוטט
ולאחר דקות ספורות שנדמו לי כנצח , הלך לעולמו , אחרי שכל מאמציי להצילו עלו בתוהו.
והאובדן, הוא כל כך כואב!
אין כל מילים שיוכלו לעזור, אין כל מעשה שיוכל לעזור – הכאב פשוט קורע את הלב והדמעות נוזלות ללא סוף , בכל
רגע שאני מרגישה את פוגי שלי.
עד ליום מר זה , בו איבדתי את פוגי שלי – לא הבנתי , למרות עשרים שנים של נסיון ועבודה עם אין ספור חתולים –
עד כמה קשה הוא האובדן!
פוגי הצליח לחדור מבעד לעור שלי ישר לליבי והוא יישאר שם חקוק לעד , עם זכרונות נפלאים של חתול אחד שאין כמוהו.
התמזל מזלי, אולי, ואני יכולה לכתוב על כל מה שאני עוברת , כדי לאפשר לכל מי שחווה אובדן של חתול (או חיה
קרובה אחרת), לעבור את האובדן ואולי גם למצוא את הדרכים להתגבר ולהמשיך הלאה.
ישנן דרכים לבטא את הכאב וחשוב להתאבל – אלו הדברים הראשונים שיש לעשות.
לא להדחיק את הכאב , אלא לדבר עליו, לכתוב אותו, ולתת לעצמכם את כל הלגיטימציה לעשות זאת , וכן – עבור חתול.
לא חשוב מה אנשים יגידו – חשוב מה אנחנו מרגישים.
ואני מרגישה שאיבדתי חבר קרוב יקר ביותר – שעבר איתי זמנים קשים וטובים, ואני מאד מאד מתגעגעת אליו,
ולא מבינה מדוע הוא הלך ממני, ובעיקר אני לא יודעת איך להתגבר על הכאב החודר והריקנות בלב שהוא הותיר מאחוריו.
מותר להרגיש כל זאת ומותר לחוות זאת בצורה מלאה.
האבל הוא שלב חשוב מאד – אני נותנת לעצמי לחוש זאת, גם אם אני ממשיכה בחיי היומיום.
הדפסתי את כל התמונות שהיו לי של פוגי , וכתבתי עליו באתר הנצחה באינטרנט, וכמובן קברתי אותו בבית קברות
לחיות ואני מתכוונת להכין לו מצבה מיוחדת .
אני חושבת עליו כל יום ויום – והוא יישאר לעולם בליבי וימשיך להיות איתי באשר הוא שם.
כל אחד – בדרכו המיוחדת , כאשר הוא מתאבל על חתול אהוב שהלך לעולמו –
חשוב שכל אחד מכם ייתן לעצמו את האפשרות לעשות כל מה שליבו אומר לו, מבלי להתחשב באנשים ציניים , שאינם מבינים את מהות הקשר שמתהווה בין אדם וחתול.
אל תתביישו לספר ולומר את אשר על ליבכם, כאשר אתם מאבדים חתול יקר –
אל תשמרו בלב את ההרגשות שלכם – ואם אתם לא יכולים לדבר עם אנשים , אז כיתבו לי או לאתרים באינטרנט
המיועדים להנצחת חתולים שהלכו לעולמם ויש שפע של מידע תחת המילים Pet Loss.
שתפו אנשים קרובים או אנשים המבינים אתכם בצער שלכם – ודברו על החתול שאיבדתם.
ספרו סיפורים מצחיקים , מרגשים והיזכרו כמה טוב החתול עשה לכם ואיתכם, וכמה טוב היה לו בזמן המשותף שלכם.
אל תייסרו את עצמכם (כפי שאני עשיתי זמן מסויים) במחשבות של "אילו עשיתי… הוא לא היה הולך ממני" או " למה
זה מגיע לו או לי…" או מחשבות הרסניות אחרות . זה לא מה שיעשה לכם טוב ובוודאי לא יחזיר את החתול האהוב.
זה הזמן לחמלה על עצמכם – להרגיש את האהבה, שהחתול שלכם חש כלפיכם. גם אם עשיתם טעות כלשהי – או אם
אתם רק חושבים כך – סילחו לעצמכם לחלוטין. עשיתם הכל תמיד מתוך אהבה בלבד.
אני מאמינה שצריך לתת לזמן לעשות את שלו, גם במקרים קשים אלו.
אני בהחלט מאמינה , שצריך להתאבל ולקחת את הזמן – ולהבין שלעולם לא יהיה עוד חתול כמו החתול שאיבדתם,
במקרה שלי – פוגי שלי.
כל אחד עם החתול המיוחד והיקר שלו – כל אחד מיוחד ויחיד לאדם שאיתו!
ואני מאמינה , שלא טוב לרוץ ולחפש חתול דומה , תופעה שאני נתקלת בה לעיתים קרובות .
אנשים פונים ומחפשים לאמץ חתול הדומה בדיוק לזה שאיננו עוד – אל תשכחו שלעולם לא יהיה עוד אחד כזה,
עם כל הצער והכאב בכך!
צריך להשלים עם זאת – הוא לא ישוב, היא איננה עוד.
הצבע של הפרווה או העיניים הם לא החתול – הנשמה שלו המתגלה לנו טיפין , טיפין , כאשר אנחנו מוכנים לכך,
היא זאת שאנחנו אוהבים ואשר תמיד תמיד נזכור.
ולכל חתול וחתולה נשמה משלו ומשלה!
אין דומה ואין זהה.
וכאשר הכאב קצת יפוג , אפשר וניתן לתת בית לחתול או חתולה הזקוקים לכך, ואולי, רק אולי , יתפתח כאן עוד סיפור של אהבה, אבל – אהבה מסוג אחר.
לעולם לא תהיה עוד אהבה בדיוק כמו שהיתה עם החתול שאיננו עוד,
לי אישית לעולם לא תהיה עוד אהבה וקירבה כמו שהיתה לי עם פוגי.
אבל – פוגי לימד אותי לאהוב ולסמוך ואני חייבת לו כל כך הרבה, אז אולי אוכל לעשות זאת עם חתול אחר בדרך
אחרת , ואולי גם עם אנשים… אולי זו המורשת שלו עבורי.
וכדאי אולי , שכל אחד מאיתנו, שאיבד חבר קרוב – חתול – ללמוד מהסבל של האובדן , את חשיבות הקשר עם מי
שפותח בפנינו את ליבו ונותן לנו להכנס לתוך תוכו – כדי שנוכל לקיים עוד קשרים מסוג זה ונאמין שיש טוב בכך.
(מוקדש לאנשי החתולים, כמוני, שאמונתם בבני האדם נסדקה במשך השנים ולפוגי – שלימד אותי שאפשר
גם אחרת – לאהוב ולהאמין ).
פוגי שלי – תודה לך על הכל! אתה בליבי לעד!
